לא מעט ביקורת חטפה מירי רגב, השרה המאוד מוחצנת. גם הח"מ לא חסך מביקורתו עליה ועל תפקודה בגלגול הקודם כשרת תחבורה. אולם לביקורת האחרונה שאותה היא סופגת, על שהכריזה שהיא מתנגדת לנתיבי תחבורה ריקים מאוטובוסים או מכוניות, ותעשה לביטולם – אני ממש לא מתחבר. למעלה מזה, אני מכריז כאן עם ועדה, שבמקרה הזה היא לגמרי צודקת.
אני יודע, זה לא פופולארי היום לדבר כנגד הנת"צים, הרי רוממות ה"תחבורה הציבורית" בפי כל. תחבורה ציבורית זה חסכון בדלק, חסכון בכסף, זה טוב נגד התחממות הכדור ולהתרוששות מדינות הנפט, אינשאללה. אבל כל מי שמבקר את שרת התחבורה במקרה הזה מפספס את העיקר. כי מה חשובים נתיבי תחבורה אם אין כלי תחבורה שינועו בהם. זה בדיוק כמו לסלול פסי רכבת אך לא לרכוש קרונות וקטרים.
כך לדוגמה התנפל כתב דה מרקר בגיליון סופ"ש האחרון על השרה. שלוש סיבות הוא הביא מדוע השרה טועה. האחת היא שהעובדה שהנת"צים ריקים מהווה הצלחה, כי התחבורה הציבורית יכולה לנוע במהירות. "לו הנת"צים היום מפוקקים" הוסיף הכתב עלום השם "אזי זה היה כשלון". אור רק שכח שהנת"צים ריקים כי מעט מאוד אוטובוסים של התחבורה הציבורית נעים שם, כי אין די כאלו על הכבישים. ואביא דוגמה פרטית. באחד מימי החמישי, יצאתי מביתי בגוש דן בשעה ארבע אחרי הצהרים. הגעתי לחיפה בשבע ולא, לא עצרתי בדרך. זאת אומרת עצרתי כל הזמן בדרך, אך שלא ביוזמתי. הפקקים עצרו אותי. בחלק גדול מהזמן הזה, על כביש 2, הסתכלתי בעיניים כלות בנת"צ הריק וממש, אבל ממש התעצבנתי. עברו שם לעיתים רחוקות מוניות, וכל כמה דקות אוטובוס מטיילים פרטי. אוטובוסים של תחבורה ציבורית כמעט ולא נראו.
צילום: מרצדס
עוד טוען הכתב מדה מרקר, ש"ממילא פתיחת המסלול השלישי לתנועה חופשית, הייתה סותמת אותו חיש מהר ולא היה נחסך לאף מכונית זמן בפקק".
מה יש לי להגיד על הטיעון המגוחך הזה, כל ילד שסיים את כיתה ד' יכול היה לחשב בדיוק את הזמן שהיה נחסך בכביש לו היה נפתח שם נתיב נוסף. שלושים ושלושה אחוז, במילים אחרות, אני וכל המכוניות שנסענו בשעות האלו בכבישים היינו מגיעים בשעתיים במקום שלוש. זה עדיין הרבה – אבל גם הרבה פחות.
הטענה האחרונה שלו הייתה מעניינת יותר. הוא כתב שהכי חמור הוא שהשרה לוקחת את הצד של הנהגים הפרטיים ולא של חלק העם שאין בידו את הכסף למכונית פרטית. זו טענה מעניינת, וימים יגידו אם הוא צודק או טועה. אבל, כדי שאנשים יוכלו להשתמש בתחבורה ציבורית במקום ברכב פרטי, צריך יותר אוטובוסים, יותר רכבות, יותר קווים – ולא יותר נתיבים ריקים שמשמשים את האין-אוטובוסים כמו שקורה היום.
מירי רגב התיישבה זה עתה על כס שרת התחבורה, זהו כמו שכתבתי לא פעם, משרד גדול ומסובך, אחד הדברים שחייבים לעמוד בראש מעייניה היא התחבורה הציבורית.
צילום: יואל פלרמן
היא חייבת לקדם בכל המהירות את הרכבת הקלה בגוד דן ובערים אחרות ואת המטרו. היא חייבת להאיץ את תדירות תנועת הרכבות, את מספר הרכבות ואת פריסת מסילות הברזל והיא חייבת להגדיל בהרבה את מספר האוטובוסים שנעים בכבישים. כשזה יקרה – נצטרך יותר נת"צים. בינתיים, שתמחק כמה שיותר מהר את המעוינים הכתומים מהכבישים, תבטל את הקנסות הדרקוניות שהושתו על נהגים ש"גנבו" כמה דקות על נת"צ פנוי לגמרי ותפנה את המסלולים הריקים לתנועה מכוניות.
ועוד דבר אחרון. כדי להצליח ולשכנע אנשים לנטוש את רכבם הפרטי ולעבור לתחבורה ציבורית, יש צורך לספק, לפחות באזורים חילוניים, תחבורה כזו גם בחציו השני של יום השישי ובימי שבת ואת זה אני לא בטוח שהיא תוכל לעשות אפילו אם תרצה, אך מאחל לה הצלחה.
